רע"ב
בית המשפט העליון בירושלים
|
7509-03
15/09/2003
|
בפני השופט:
מרים נאור
|
| - נגד - |
התובע:
רפאל שמיאלוב
|
הנתבע:
שרות בתי הסוהר
|
| החלטה |
1. המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר בפועל מאז 25.10.1987, פנה במה שכינה "ערר", כאשר הפנייה הוכתרה "בבית משפט עיליון בשבתו בבג"צ". הנימוק היחיד שהופיע בפנייה היה: "העותר, שמואלוב רפאל בן שלום, אומר את הנוגע לערר בדיון כשזה יתקיים". המבקש צירף לפנייתו שתי ההחלטות בעתירות אסירים לפי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971: אחת בענין חופשות (עע"א 1582/03
שמיאלוב נ' שירות בתי-הסוהר (9.7.2003, כב' הש' א' טל)); השנייה בענין החזקת המבקש בהפרדה (עע"א 1617/03
שירות בתי הסוהר נ' שמיאלוב (9.7.2003, כב' הש' א' טל)).
2. בהחלטה מיום 26.8.2003, הועמד המבקש - שאינו מיוצג - על המסגרת הדיונית החלה על בקשתו. הובהר, כי אין מדובר בערר בזכות אלא בבקשת רשות ערעור. כן הובהר בהחלטה, כי לא בהכרח יתקיים דיון בעל פה, ועל כן, על המבקש לנמק בכתובים את בקשתו. נקבע בהחלטה, כי אם לא יגיש המבקש נימוקים עד יום 15.9.2003 - תימחק הבקשה.
3. ב"כתב הנמקה" שהגיש ביום 14.9.2003, הבהיר המבקש כי הוא "עומד על כך שיאומר את דברו בדיון בענינו כשזה יתקיים וממתין לזאת".
4. דין הבקשה להידחות. לפי תקנה 7(ב) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם - 1980, על בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר, להיות מוגשת בכתב, תוך פירוט הנימוקים שעליהם היא מתבססת. המבקש לא פירט את הנימוקים לבקשתו מלכתחילה, וכאשר הובהר לו כי לאור האפשרות שתוכרע הבקשה ללא דיון בעל פה, עליו לנמק בכתב - עדיין לא ראה המשיב לנכון לנמק את בקשתו.
5. לגוף העניין: עיינתי בהחלטות נשוא הבקשה, ועל פני הדברים לא מצאתי בהן כל טעות המצדיקה מתן רשות ערעור. המבקש עומד על סירובו לנמק היכן, לכאורה, הטעות, ומשכך אין מקום למתן רשות ערעור.
6. על כן, נדחית הבקשה.
ניתנה היום, י"ח באלול, תשס"ג (15.9.2003).
ש ו פ ט ת
ג
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.